<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ח</h1>
<h2>דף כה.</h2>
שליח גט בחוצה לארץ שאמר, בפני נכתב בפני נחתם, או מי שהעיד לאשה שמת בעלה וניסת על פיו, לא ישאנה, שמא עיניו נתן בה ולפיכך העיד. (ו)נשאה אין מוציאין מידו. ואם היו להם נשים ומתו או נתגרשו, וכן הנשים שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות לינשא להם לכתחלה. וכל אחת מותרת להנשא לבן העד שהעיד לה, או לבן החכם שאסרה על בעלה, או לבן הנטען עליה או לשאר קרוביהם, שאין אדם חוטא ולא לו. ומותרת גרושה להנשא לאחד מעידי גירושיה ועידי מיאוניה ודייני חליצתה.
<h2>דף לא.</h2>
כל מקום שכתבתי ספק מגורשת ספק גירושין, לא תנשא. נשאת תצא והוולד ספק ממזר. מי שגירש בגט פסול או בספק גירושין ורוצה להחזירה מותרת לבעלה. ואין צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין ודאין. אבל (השיאה) [נשאת] בגט בטל צריכה גט מבעל שני מדרבנן, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם. ונאסרה על שניהם לעולם, אע"פ שנבעלה בשוגג, שלא יאמרו, החזיר גרושתו משנשאת. עבר אחד מהן והחזירה יוציא. אבל אם נתקדשה לשני בלבד מותרת לבעלה ואין צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בעריות, ולא יאמרו, אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, שיאמרו, תנאי היה בקדושין ולא קויים. וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואחר בא בעלה, אפילו היה בעל או השני חרש שאין קדושים גמורים, תצא משניהם בגט ואסורה עליהם לעולם. ובין בשמועת מת בין בגט בטל אין בעל ראשון ושני זכאין במציאתה ומעשה ידיה (ופירות) והפר נדריה, (לפירות) [ופירות] שאכלו אחר שנשאת אין מוציאין מידם. ואין נותנין כתובה, ותנאי (לתוכה) [כתובה] ומזונות. נטלה תחזיר. וכל שבלה או אבד מנכסיה אפילו נכסי הצאן ברזל אין מוציאין מהם, והוולד מן השני ממזר. ואם הראשון [בא] עליה קודם שגירש השני הוולד ממזר מדבריהם. גירשה שני ונטל[ה] ממנו כתובה, אחר בא בעלה או נמצא הגט בטל אין מוציאין מידה מזונות וכתובה. וכן הדין וכל [ה]דרכים אלו באחין שקדש והלך ושמע [בו שמת] ויבם אשתו ואחר בא, שתצא מזה ומזה, כמו שפי'. וכן קדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ונשא אחותה [ואחר כך נודע שלא מתה צריכות שתיהן ממנו גט וכל הדרכים האלו בהן. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ובאת אשתו אין אחותה צריכה גט ואשתו מותרת. וכן שאר עריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו עריות אין צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. והצריכו לאחות ארוסתו גט, שמא יאמרו, תנאי היה בארוסין ובדין נשא אחותה. וארוסתו ראשונה אסורה עליו, שמא יאמרו נשא אחות גרושתו.
<h2>דף נב.</h2>
כל מקום שכתבתי הגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת, בטל מן התורה והיא אשת [איש] גמורה. ואם נשאת תצא והוולד ממזר. ואם בעלה כהן לא נאסרה משום גרושה. חוץ ממגרש אשתו ואמר, הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, שאע"פ שאין זה גט פסלה לכהנה מדבריהם, שנאמר [ויקרא כ"א], גרושה מאישה, אפילו לא נתגרשה רק מאישה נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט הפוסל בכהונה.
<h2>דף פז:</h2>
כל מקום שכתבתי ספק מגורשת ספק גירושין, לא תנשא. נשאת תצא והוולד ספק ממזר. מי שגירש בגט פסול או בספק גירושין ורוצה להחזירה מותרת לבעלה. ואין צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין ודאין. אבל (השיאה) [נשאת] בגט בטל צריכה גט מבעל שני מדרבנן, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם. ונאסרה על שניהם לעולם, אע"פ שנבעלה בשוגג, שלא יאמרו, החזיר גרושתו משנשאת. עבר אחד מהן והחזירה יוציא. אבל אם נתקדשה לשני בלבד מותרת לבעלה ואין צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בעריות, ולא יאמרו, אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, שיאמרו, תנאי היה בקדושין ולא קויים. וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואחר בא בעלה, אפילו היה בעל או השני חרש שאין קדושים גמורים, תצא משניהם בגט ואסורה עליהם לעולם. ובין בשמועת מת בין בגט בטל אין בעל ראשון ושני זכאין במציאתה ומעשה ידיה (ופירות) והפר נדריה, (לפירות) [ופירות] שאכלו אחר שנשאת אין מוציאין מידם. ואין נותנין כתובה, ותנאי (לתוכה) [כתובה] ומזונות. נטלה תחזיר. וכל שבלה או אבד מנכסיה אפילו נכסי הצאן ברזל אין מוציאין מהם, והוולד מן השני ממזר. ואם הראשון [בא] עליה קודם שגירש השני הוולד ממזר מדבריהם. גירשה שני ונטל[ה] ממנו כתובה, אחר בא בעלה או נמצא הגט בטל אין מוציאין מידה מזונות וכתובה. וכן הדין וכל [ה]דרכים אלו באחין שקדש והלך ושמע [בו שמת] ויבם אשתו ואחר בא, שתצא מזה ומזה, כמו שפי'. וכן קדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ונשא אחותה [ואחר כך נודע שלא מתה צריכות שתיהן ממנו גט וכל הדרכים האלו בהן. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ובאת אשתו אין אחותה צריכה גט ואשתו מותרת. וכן שאר עריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו עריות אין צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. והצריכו לאחות ארוסתו גט, שמא יאמרו, תנאי היה בארוסין ובדין נשא אחותה. וארוסתו ראשונה אסורה עליו, שמא יאמרו נשא אחות גרושתו.
<h2>דף צד.</h2>
כל מקום שכתבתי הגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת, בטל מן התורה והיא אשת [איש] גמורה. ואם נשאת תצא והוולד ממזר. ואם בעלה כהן לא נאסרה משום גרושה. מחוץ ממגרש אשתו ואמר, הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, שאע"פ שאין זה גט פסלה לכהנה מדבריהם, שנאמר [ויקרא כ"א], גרושה מאישה, אפילו לא נתגרשה רק מאישה נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט הפוסל בכהונה.
<h2>דף צד:</h2>
כל מקום שכתבתי ספק מגורשת ספק גירושין, לא תנשא. נשאת תצא והוולד ספק ממזר. מי שגירש בגט פסול או בספק גירושין ורוצה להחזירה מותרת לבעלה. ואין צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גרושין ודאין. אבל (השיאה) [נשאת] בגט בטל צריכה גט מבעל שני מדרבנן, שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט. וצריכה גט מן הראשון להתירה לשאר העם. ונאסרה על שניהם לעולם, אע"פ שנבעלה בשוגג, שלא יאמרו, החזיר גרושתו משנשאת. עבר אחד מהן והחזירה יוציא. אבל אם נתקדשה לשני בלבד מותרת לבעלה ואין צריכה גט משני, שאין קדושין תופסין בעריות, ולא יאמרו, אשת איש יוצאה בלא גט, כיון שלא נשאת, שיאמרו, תנאי היה בקדושין ולא קויים. וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואחר בא בעלה, אפילו היה בעל או השני חרש שאין קדושים גמורים, תצא משניהם בגט ואסורה עליהם לעולם. ובין בשמועת מת בין בגט בטל אין בעל ראשון ושני זכאין במציאתה ומעשה ידיה (ופירות) והפר נדריה, (לפירות) [ופירות] שאכלו אחר שנשאת אין מוציאין מידם. ואין נותנין כתובה, ותנאי (לתוכה) [כתובה] ומזונות. נטלה תחזיר. וכל שבלה או אבד מנכסיה אפילו נכסי הצאן ברזל אין מוציאין מהם, והוולד מן השני ממזר. ואם הראשון [בא] עליה קודם שגירש השני הוולד ממזר מדבריהם. גירשה שני ונטל[ה] ממנו כתובה, אחר בא בעלה או נמצא הגט בטל אין מוציאין מידה מזונות וכתובה. וכן הדין וכל [ה]דרכים אלו באחין שקדש והלך ושמע [בו שמת] ויבם אשתו ואחר בא, שתצא מזה ומזה, כמו שפי'. וכן קדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה ונשא אחותה [ואחר כך נודע שלא מתה צריכות שתיהן ממנו גט וכל הדרכים האלו בהן. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ושמע בה שמתה ונשא אחותה] ובאת אשתו אין אחותה צריכה גט ואשתו מותרת. וכן שאר עריות שנשאו בחזקת היתר ונמצאו עריות אין צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות. והצריכו לאחות ארוסתו גט, שמא יאמרו, תנאי היה בארוסין ובדין נשא אחותה. וארוסתו ראשונה אסורה עליו, שמא יאמרו נשא אחות גרושתו.
<h2>דף קיג:</h2>
מי שנשתטה לא יגרש עד שיבריא. נשתטית אשתו, אם גרשה בגט מגורשת. אכן תקנו חכמים, כיון שאין יודעת לשמור עצמה, שלא יגרשנה. ונושא אחרת ומאכילה משלה, ופטור משאר כסות ועונה ומלפדותה ולרפותה. ואם עבר וגירשה מגורשת ומוציאה מביתו ואין צריך לחזור וליטפל בה.
<h2>דף קטז.</h2>
אשה שאמרה, אשת [איש] הייתי וגרושה אני, נאמנת, הפה שאסר הוא הפה שמתיר. הוחזקה אשת איש נאמנת לפסלה מן הכהנה לעולם, אבל לא להתירה לשוק, מת בעלה חוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. הביאה עדים שנתגרשה, אפילו אין שם גט [הרי זו תנשא לכתחלה, הוציאה גט] בידה ואומרת, גרשני בעלי, נאמנת ואפילו אין מקויים ותנשא בו. אמר הבעל, לא נתתיו לה אך נפל ממני, כיון שהודה שכתבו והוא בידה אינו נאמן. אמר הבעל, פקדון היה, על תנאי, לא כתבתיו, מזוייף, יתקיים בחותמיו או בעידי מסירה. היא אומרת, גירשתני ואבד הגט, והוא אומר, לא גרשתיך, אפילו הוחזקה אשתו, נאמנת, חזקה אין מעיזה בפני בעלה. מעשה בא לפני ר"י, באיש שאמר קדשתי אחות אשתי קודם שנתקדשה לי זו ולא גרשתיה והוי כבר נשואה ויש לה בנים ופלוני ופלוני עדים והנם במדינת הים, ואמר ר"י, דכל זמן שלא באו עדים ליכא למיחש, דזה אינו נאמן לאוסרה עליו ואפילו היא תאמר קדשני אינה נאמנת ליאסר על בעלה אך זה אסור באשתו ובקרובותיה של ראשונה ושנייה ואפילו אם באו עדים ואמרו כן הוה שקדשה בפנינו אין חשש הואיל וזה היה בחופה בשעת קדושיה לאחר כאלו אמרה בפני(נ)ו גרשת[נ]י. והלכתא מותרת לשניהם.
